top of page

איך מתמודדים עם טעויות?

החיים לימדו אותנו ש"על טעויות משלמים".

אנחנו מבינים שצריך לעשות הכל כדי להימנע מטעויות ומפתחים אמונה שאם נטעה - יכעסו עלינו.

שחקן כדורגל לאחר הפסד

פעמים רבות אני שומעת בקליניקה מספורטאים צעירים משפטים כמו:

"אני פוחד לטעות כי החברים יכעסו עלי"

"אני פוחד לטעות כדי שלא יפסידו בגללי"

"אני פוחד לטעות כי אז המאמן יוציא אותי מהמשחק..." סביבה תחרותית היא סביבה שטעויות הן חלק בלתי נפרד ממנה: הלחץ הרב המופעל על הספורטאי מהמאמן, הקהל, הקבוצה (אם מדובר בספורט קבוצתי), התקשורת, המשפחה, חברים ולחצים אישיים כאלו ואחרים מקשים הרבה פעמים על הספורטאי לקבל החלטות טובות ויעילות. כמו כן, כל אלו עשויים להגדיל את החרדה המצבית של הספורטאי ולהוביל לפגיעה בריכוז ולירידה באיכות הביצוע הספורטיבי.

אני זוכרת את גמר ליגת הכדורשת הראשון שבו שיחקתי. בקהל ישבו בני המשפחה וחברים שאני הזמנתי. בזמן העלייה למגרש ההתרגשות שלי היתה בשיאה, הרגשתי את הלחץ שלי והפחד לאכזב את הקהל שעודד אותי בהתלהבות.

אני זוכרת את הכדור הראשון שאני מקבלת ועולה להנחתה ובום, אני מקבלת חסימה ונקודה ראשונה לקבוצה היריבה. וזהו מכאן לא הצלחתי להתאושש.

טעיתי כמו שרבים וטובים ממני טעו, אבל אני לא ידעתי להמשיך הלאה, לא הצלחתי להתאושש מהטעות וסחבתי אותה לאורך כל המשחק. הייתי ביקורתית כלפי עצמי , עצבנית. טעות גררה טעות. איבדתי לחלוטין את הריכוז ואת המשחק.

טעויות הן חלק מהמשחק, אף אחד לא טועה בכוונה. ציפייה למשחק חף מטעויות היא ציפייה לא ריאלית. אמירות כמו "אסור לי לטעות" הן הרסניות. כולם רוצים שיהיו להם מהלכים מושלמים, אסטרטגיה מושלמת, ביצוע מושלם ומשחק מושלם.

האם לברון ג'יימס קולע כל זריקה ? האם מסי מבקיע כל בעיטה לשער?

חשוב לזכור שאין משחק מושלם- גם ספורטאי עלית טעו וימשיכו לבצע טעויות..



ההמלצות שלי:

  1. ללמוד לקבל את הטעויות כמצב נתון, להתעלות ולהתמקד בפעולה הבאה שעלינו לעשות. "יאללה קדימה, הנקודה הבאה".

  2. להיות מודע לשפת הגוף.

  3. ללמוד לראות בטעות כהזדמנות ללמוד ולהתפתח. זה לא קורה כבמטה קסם - אבל זהו תהליך.


כאשר נוכל להרים את הראש גם אחרי טעות - פחות נתעצבן, לא נאבד את העשתונות ונוכל לשמור על הריכוז שלנו במשחק.


וזכרו: זו לא הטעות שלנו שגוררת טעויות נוספות אלא המחשבה שלנו על הטעות היא שגורמת לכך...

bottom of page